להוסיף באור ולפרוש מגשמיות | פרשת מטות פנינה יומית

להוסיף באור ולפרוש מגשמיות | פרשת מטות פנינה יומית

בנדרים, שדיניהם נתפרשו בפרשתנו מטות, מצינו שכאשר אדם אוסר דבר על עצמו בנדר הנה הדבר הנדור נאסר עליו מצד שחל על זה קדושת קרבן, וכלשון הרגיל בנדרים “קונם בשר זה עלי” – ש”קונם” הוא לשון קרבן, כלשון הגמ’ “קונמות קדושת הגוף נינהו” (כתובות נט, רע”ב), וכן הוא גם בשאר לשונות של נדר (ראה שו”ע יו”ד סר”ד ס”א. משנה למלך ריש הל’ נדרים, ועוד).

ויש ללמוד מזה בעבודת האדם לקונו:

אמרו חז”ל “נדרים סייג לפרישות” (אבות פ”ג מי”ג). ומבואר בזה (ראה לקו”ש ח”ד עמ’ 1076. ועוד), שכאשר אדם לא הגיע עדיין לעבודה נעלית בעבודת ה’, זקוק הוא לפרוש גם מדברים המותרים, כי מצד פחיתות ערכו, שייך הדבר שגם דברים המותרים יכולים לגרום אצלו ירידה בעבודת ה’, ולכן עליו לפרוש מהם בנדרים.

אך על זה אומרים, שגם פרישות זו מדברים האסורים הוא מדין קדושת קרבן. כלומר, הדרך הנכונה לפרוש מדברים הגשמיים אינו על ידי התבוננות בשפלות הדבר הגשמי שיכול להורידו למטה ר”ל, אלא אדרבה, על ידי שמחיל על הדבר קדושת קרבן, ומגלה שכמו שהעולה והקרבן “הן קודש” כן ה”דבר הנדור” הרי “שרשו גבוה מאוד”, ולכן פורש ממנו (לקו”ת פרשתנו פב, ב. פג, ב-ג).

ונמצא, שגם העבודה של “סור מרע” ופרישות מדברים שיכולים להוריד את האדם, אינה על ידי התבוננות בפחיתות ושפלות הרע, אלא על ידי הוספה ב”עשה טוב”, שעל ידי זה “מעט אור דוחה הרבה מן החושך” ו”ממילא יפול הרע” (לקו”ת שה”ש מח, ג).

(ע”פ ספר השיחות תשמ”ח ח”ב עמ’ 553 ואילך)

השאר תגובה