יש חיים אחרי המוות! טור לפרשת חיי שרה

יש חיים אחרי המוות! טור לפרשת חיי שרה

ב”ה

טור לפרשת חיי שרה

כותרת: יש חיים אחרי המוות!

תארו לעצמכם שהוזמנתם לסדרת הרצאות בנושא “חיי שרה”. אתם מתלהבים, ומחליטים להגיע ולשמוע אודות חייה של שרה אמנו.
והנה, הדובר הראשון עולה ומדבר על קבורתה של שרה; הדובר השני מתייחס בהרחבה לנישואי בנה יצחק, ולעובדה שהתנחם באשתו אחרי פטירת אמו; והדובר השלישי מדבר בכלל על מות אברהם.
מן הסתם, תרגישו חוסר נעימות: הגעתם לערב שאמור לעסוק בחיי שרה, ובמקום זאת כל הדוברים עסקו בעידן שאחרי חייה.
תתפלאו לשמוע, אבל זה בדיוק מה שקורה בפרשת השבוע. תחת הכותרת ‘חיי שרה’, עוסקת הפרשה בכל הנושאים הנזכרים, המבשרים על העידן שהחל אחר מות שרה. היתכן?
התשובה היא, שיש חיים אחרי המוות. חיים אמיתיים אינם נמדדים רק במה שיש לאדם במהלך חייו, אלא בעיקר במורשת הנשארת לאחר מותו.
ובכן, מהי המורשת של שרה?
בעוד שאברהם היה אוניברסלי ופנה לכולם, שרה נלחמה על עליונותו של יצחק, גם ביחס לישמעאל, בנו האחר של אברהם. היא טענה כי יש להבדיל בין עם ישראל, המיוצג באמצעות בנה יצחק, לבין שאר אומות העולם.
והנה, דווקא לאחר מות שרה, אימץ אברהם לחלוטין את המורשת שלה. זאת אנו למדים מכל הסיפורים שבפרשה.
לדוגמה, קניית מערת המכפלה. המערה, בה קבורים אבות האנושות, אדם וחווה, אמורה להיות נכס אוניברסלי. בכל זאת, אברהם קנה את המערה בכוונה תחילה לשייך אותה לאבות והאמהות של עם ישראל בלבד.
יתר על כן: מסופר בפרשה כי לאחר מותו של אברהם, ישמעאל חזר בתשובה ונתן זכות קדימה ליצחק. זה ניצחון מוחץ לדרכה של שרה, שהרי הויכוח המרכזי בין יצחק וישמעאל היה בשאלה מיהו הבכור – “בן הגבירה” או “בן האמה”; וכאן ישמעאל הודה בעצמו שיצחק הוא הבכור.
ראויה היא, אפוא, הפרשה להיקרא בשם “חיי שרה”.
גם אתם – קוראים וקוראות יקרים – יכולים להנציח את חייה של שרה, האמא של כולנו. לעיתים, יהודים חשים שלא בנוח להיות שונים מהגויים, ובשל כך מנסים להתבולל בתוכם, או לחלופין “לגייר” אותם. אולם שרה קוראת לנו: דעו, יהודי צריך לשמור על אורח חיים יהודי ולהתגאות בהשתייכותו לעם הנבחר, כפי שנאמר “אתה בחרתנו מכל העמים”!

השאר תגובה

%d bloggers like this: