אתר מרכז ניו יורק עוסק בשתי דברים עיקרים: מדריכים על ניו יורק ויהדות
טור לפרשת משפטים –  המשפט לאלוקים

טור לפרשת משפטים – המשפט לאלוקים

טור לפרשת משפטים

כותרת: המשפט לאלוקים

איזה תכונות נדרשות משופט?

חכמה, הבנה טובה, יכולת ירידה לפרטים, רגישות, סבלנות, ועוד מיומנויות כאלו ואחרות.

רגע, שכחנו דבר אחד… אמונה!

פרשת משפטים מציגה משפטים שונים, ופורסת את ההשקפה היהודית הנכונה לגבי דין ומשפט. באופן כללי, משפט מבוסס על אדני ההיגיון והשכל הישר. ואכן, גם התורה מכירה בחשיבותו הגדולה של ההיגיון. דווקא כאשר אדם מבין בשכלו רעיון מסוים, הוא מסוגל להגיע להפנמה והזדהות פנימית עם הרעיון.

כבר בתחילת הפרשה, מזכיר רש”י, כי בלימוד התורה אין להסתפק בלימוד ההלכה בלבד, אלא יש להבין גם את טעמי ההלכות, את ההיגיון שעומד מאחורי כל הלכה. כאשר אדם מבין את ההיגיון, הוא זוכר ומפנים טוב יותר את פסק ההלכה.

אולם, על אף מעלותיו הרבות של השכל, ההיגיון האנושי הוא גמיש. על כל סברה שכלית, ניתן למצוא סברה הפוכה. קשה להתבסס על שכל האדם, שכן הוא מושפע רבות מאינטרסים אישיים, מלחצים סביבתיים ועוד. גם הזמן משפיע על צורת החשיבה שלנו – היום השכל אומר כך, ומחר יכול לומר אחרת.

דוגמה קיצונית למוגבלותו של השכל ראינו בשואה הנוראה. העם הגרמני היה עם נאור ומשכיל, שהעריץ חכמה והיגיון. והנה, דווקא עם כזה הגיע לשפל מוסרי חסר תקדים, ועוד בחסות השכל. הם ידעו להסביר בהיגיון כי רצח יהודים הוא הדבר הנכון ביותר, ובשם ה”מחקר המדעי”, פיתחו את תורת הגזע לכיוונים אכזריים ומפלצתיים.

לכן אי אפשר להסתפק בשכל, אלא צריך גם אמונה בה’. האמונה היא חומת ביטחון השומרת על השכל, שלא יתעה במקומות מסוכנים ולא יגיע למסקנות שגויות.

כדי לשמור באופן מוחלט על “לא תרצח”, צריך להתחיל ב”אנוכי ה’ אלוקיך”. ה’ הוא נצחי ומוחלט, וגם חוקיו נצחיים ומוחלטים. האמונה בה’ מעגנת את השכל לחוקי התורה, ובכך מונעת ממנו להגיע לחשיבה מוטעית.

זו המעלה של בתי דין רבניים. דיין פועל מתוך שני קווים מקבילים: שכל ישר ויראת שמים. השכל עוזר להגיע למסקנה מתבקשת והגיונית על פי דעת התורה, ויראת שמים מרחיקה אינטרס אישי או השקפה אנושית שגויה.

מסיבה זו, כותב רש”י בתחילת הפרשה כי חברי הסנהדרין (בית הדין הגדול בזמן הבית) צריכים לשבת סמוך לבית המקדש. הסנהדרין מייצגים את החכמה ובית המקדש מייצג את הקדושה. החיבור של שניהם הוא החיבור נכון בין חכמה ויראת שמים.

חיים הבר

חיים הבר, רכז שיעורי תורה בחב”ד לובבאיטש

This Post Has 3 Comments

  1. מישות השכל לאחר שקראנו בשבת על מעמד מתן תורה בסיני, מתבקש כי השבוע נגלה מה צפון באותה תורה שניתנה בכאלה קולות וברקים? והנה השבוע בפרשת משפטים, מתחילה התורה לפרט מצוות רבות הקשורות לעניינים שבין אדם לחברו, לכאורה דברים פשוטים באנאליים המובנים לכל בר דעת בשכל אנושי.וכאן מתעוררת התמיהה הגדולה:
    מה טעם מצאה התורה להבליט מיד לאחר הר- סיני את המצוות הפשוטות וההגיוניות הללו?
    אין זאת אלא שהתורה מדגישה לפנינו, כי אף את המצוות הללו, השכליות וההגיוניות, יש להשתית על האמונה בה’. עלינו לקיים מצוות אלו לא משום שהבנתנו מחייבת לקיימן, אלא משום שהקב”ה ציווה אותנו לקיימן. השכל, משום שהוא גמיש, לכן הוא כפוף לרצונו של האדם. כאשר האדם רוצה, הוא יכול לפתח תיאוריה שלפיה לא זו בלבד שמותר לפגוע בזולת וכדומה אלא שזו אף ‘מצווה’. השכל יכול להוכיח דבר והיפוכו. לכן אין בכוחו להגביל את האדם ולהיות עבורו מקור סמכות לחיים מוסריים. לכל המצוות כוונות ומשמעויות עמוקות הרבה יותר, עד אין סוף. ובזכות האמונה בה’, קיום המצוות השכליות הופך להיות גם הוא קשר בינינו לבין העומק האין סופי של התורה ושל הקב”ה. שבוע טוב!

  2. גמישות

  3. הרב יוסי מזרחי
    מסופר בגמרא על אלכסנדר מוקדון שהלך לממלכת קציא שהייתה מעבר להרי החושך. כשהגיע, יצאו לקראתו אנשי הממלכה והביאו לו לחם של זהב במגש שהיה עשוי זהב אף הוא. אמר להם אלכסנדר: “האם אני צריך את כספכם וזהבכם?” השיבו לו: “והאם לא היה לך מה לאכול בארצך שלשם כך באת אלינו?” אמר להם: “באתי לראות כיצד אתם דנים את דיניכם.”
    ישב אלכסנדר בבית המשפט. בא אדם אחד להתלונן על חברו. “איש זה מכר לי חורבה, ומצאתי בה אוצר. החורבה שייכת לי, אך את האוצר לא קניתי. ברצוני להשיב אותו אל המוכר.” אך המוכר הגיב: “כאשר מכרתי את הקרקע, מכרתי את הקרקע כולה ואת כל מה שבתוכה.” השופט האזין לטענותיהם ולבסוף שאל את הראשון: “האם יש לך בן?” – “כן” הייתה התשובה. “ולך יש בת?” הוא פנה אל השני. “כן” הייתה גם הפעם התשובה. “אם כן, לכו ותשתדכו ביניכם ותעניקו את האוצר לחתן ולכלה המאושרים.”
    ראה השופט את אלכסנדר מוקדון היושב מופתע ושאל: “האם לא פסקתי כהלכה?” “בהחלט שלא!” קרא אלכסנדר. “כיצד היו פוסקים אצלכם?” ביקש השופט לדעת. “היו הורגים את שניהם, והכסף היה הולך אל המלך” אמר אלכסנדר. נענע השופט בראשו. “ויורד אצלכם גשם?” “כן” אמר אלכסנדר. “והשמש זורחת?” – “כן.” עדרים של כבשים ועיזים, יש בארצכם?” – “כן.”
    “דע לך, כי לא בזכותכם יורד הגשם, ולא בזכותם זורחת השמש; אין אתם ראויים לכל זה, אלא בזכות הבהמה” אמר השופט. שכן כך נכתב בפסוק: “אדם ובהמה תושיע ה'”, האדם נושע אף הוא בזכות הבהמה. (על-פי בראשית רבה, לג, א. הסיפור מופיע במקורות נוספים)

Leave a Reply

Close Menu