טור לפרשת ויקהל-פקודי  כותרת: איך מתמודדים עם השוליים?

טור לפרשת ויקהל-פקודי כותרת: איך מתמודדים עם השוליים?

טור לפרשת ויקהל-פקודי

כותרת: איך מתמודדים עם השוליים?

לא רק בדף יש שוליים, אלא בכל חֶברה. אלו אנשים שאינם עומדים בנורמות החברתיות, שהתנהגותם שונה מהמקובל וחורגת מהדרישות המוסכמות.

מהי ההתייחסות היהודית לשוליים?

התשובה נמצאת במעילו של הכוהן הגדול. פרשת פקודי מתארת את שמונת הבגדים שלבש הכוהן הגדול בזמן עבודתו. ביניהם היה המעיל, שבשוליו היו תפורים רימונים ופעמונים. כך, כאשר הוא נכנס פנימה, היה נשמע קול צלצול הפעמונים.

החסידות מלמדת כי יש שני סוגים בעבודת ה’ – יש עבודת ה’ שקטה ויש עבודת ה’ רועשת. עבודת הצדיקים דומה למים שקטים, שכן הם קרובים אל ה’, והתנהגותם מתאפיינת בשקט וברוגע. לעומתם הרשעים רחוקים מה’, וכאשר הם קולטים את מצבם, פורצת מתוכם זעקה פנימית והם מבקשים לשוב אל ה’. החזרה בתשובה נעשית מתוך סערה, בקול רעש גדול. כי כשכואב, צועקים.

תפקידו של הכוהן הגדול היה לייצג את כל הרבדים בעם ישראל. כאשר הוא נכנס אל הקודש, ‘הכניס’ יחד עמו את כל העם. עובדה זו מתבטאת בחושן, בו היו שנים עשר אבנים עם שמות השבטים, כמו גם באפוד, עליו היו רשומים שמות השבטים. אולם יותר מכול – ביטאו זאת שולי המעיל, הרימונים והפעמונים.

הרימונים מסמלים את פושעי ישראל, עליהם נאמר כי אפילו הם “מלאים מצוות כרימון”. גם רעש הפעמונים מסמל את הרשעים, המבקשים לחזור בתשובה. הצעקה והרעש של הפעמונים נובעים מקושי ובעיה. אותם יהודים רחוקים, זועקים וכמהים לשוב אל ה’.

הכוהן הגדול לא השאיר אף אחד בחוץ, הוא לקח עימו אף את השוליים. התורה רואה בכל יהודי חשיבות כה רבה, עד כדי כך שאם הכוהן היה מחסיר אחד מהבגדים, ונכנס לבית המקדש בלי הפעמונים, הוא היה חייב מיתה. בתור מנהיג של עם ישראל עליו לייצג את כל חלקי העם, ואם הוא משאיר מישהו ‘בחוץ’ – זו פגיעה יסודית בעצם תפקידו כמנהיג.

אחרי הכול, השוליים הם חלק מהתמונה.

 

השאר תגובה

%d bloggers like this: