חנוכה – סור מרע ועשה טוב

חנוכה – סור מרע ועשה טוב

“סור מרע” ו”עשה טוב” – מה קודם?

בפלוגתת בית שמאי ובית הלל, אם מספר הנרות הוא “כנגד ימים הנכנסים” ו”פוחת והולך”, או “כנגד ימים היוצאים” ו”מוסיף והולך” – ישנו רמז והדרכה בעניני עבודת האדם את קונו:

דהנה, מצינו לשיטות שמאי והלל בכללות עניני עבודת ה’, שכשבא לידם דבר שיש בו רע הי’ שמאי דוחה את הרע – העבודה ד”סור מרע“, מה-שאין-כן הלל הי’ מקרב את הטוב שבו, וממילא סוף סוף הרע נתבטל – העבודה ד”ועשה טוב“.

וכמסופר אודותם (שבת לא, א ובפרש”י): “מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי . .  אמר לי’ . . גיירני על מנת שתלמדני תורה שבכתב [ולא תורה שבעל פה] גער בו והוציאו בנזיפה, בא לפני הלל גיירי'”, ד”סמך על חכמתו שסופו שירגילנו לקבל עליו”. וראה שם עוד סיפורים ששמאי הי’ “דוחפו באמת הבנין שבידו”, מה-שאין-כן הלל שקירב אותם, וכמו שאמר הגר: “ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה”.

ולכן, מי שהיצר הרע טימא את נפשו, ובא ליטהר ולהיכנס תחת כנפי השכינה, הנה לבית שמאי תחילת ועיקר העבודה הוא בסור מרע – “ובערת הרע מקרבך”;

ולכן, שיטתם היא שביום הראשון מדליקים ח’ נרות, ולאחרי זה “פוחת והולך” – כי כשאוחז בתחילת העבודה דסור מרע, הרע עדיין בתקפו, ולכן דורשים ממנו יגיעה גדולה לבער את הרע שבקרבו. אך מיום ליום, כשהרע “פוחת והולך”, כבר אין צריכים ליגיעה גדולה כל כך.

אבל לשיטת בית הלל – תחילת הכל צריך הוא להיכנס תחת כנפי השכינה, אף שהרע הוא בתקפו אצלו. וצריך להתחיל עבודתו בענינים של קדושה – ועשה טוב. תחילה בהדלקת נר אחד,  ולאחר מכן “מצווה גוררת מצווה”, ו”מעלין בקודש” – מעט מעט יוסיף אומץ להיות “מוסיף והולך” עד שיתגבר ויכניע לגמרי את הרע.

וכיון שנפסקה ההלכה כבית הלל, הנה יש ללמוד מכאן הוראה: כדי להאיר את חושך העולם, ולבטל את “מלכות יון הרשעה” – היצר הרע שבקרבנו, צריכה להיות ה’מלחמה’ בזה באופן של תוספת אור; צריך להוסיף באור הקדושה באופן ד”מוסיף והולך”, עד שבסופו של דבר, יבוא לידי ביטול מציאות היצר המנגד.

(ע”פ לקוטי שיחות ח”ל עמ’ 302. חכ”ה עמ’ 396 ואילך)

השאר תגובה