ההגדה של פסח וחינוך ילדים – פנינה יומית לפסח

ההגדה של פסח וחינוך ילדים – פנינה יומית לפסח

המנהגים – התופסים את עין ה”בן השואל”

בנוסח ההגדה לפסח להרמב”ם (וכן הוא בעוד כמה נוסחאות עד לנוסח אדמו”ר הזקן) סדר הקושיות במה נשתנה הוא: מטבילין, מצה, מרור, ומסובין.

וצריך להבין, מדוע קבעו קושיית “מטבילין” בתחלה?

הרי, באם סדר הקושיות הוא לפי חשיבותם, היו צריכים לקבוע תחילה קושיית “מצה” מחמת שהיא חיוב מן התורה (פסחים קכ, א), לאחרי’ את קושיית “מרור” – שחיובו בזמן הזה הוא מדרבנן (שם). שלישית את קושיית “מסובין”, דהלא חובת ההסיבה להראות דרך חירות היא עיקר בליל הסדר. אך קושית “מטבילין” היתה צריכה להיות לבסוף, כיון שהטיבול הוא רק מנהג. וגם באם הי’ נקבע סדר הקושיות על פי סדר קיום הדברים שרואה הבן השואל, היתה קושית “מטבילין” נקבעת לבסוף, כיון שהטיבול השני בא רק לאחרי אכילת המרור?

ויש לומר, שהטעם שקבעו קושיית מטבילין בתחלה הוא ללמדנו, שבחינוך ילדי ישראל העיקר הם “מנהגי ישראל” כיון שהם התופסים את עין הילד תחילה.

שהרי, החילוק בין ישראל לעמים אינו רק בזה שישראל מקיימים את התורה והמצוות, אלא עיקר החילוק ניכר ומתבטא דוקא בדברים שבהן לכאורה שוים הם, כאכילה שתי’ ולבוש וכיוצא בזה, ובכך שגם בדברים אלו מתנהגים ישראל באופן שונה מהאומות, ניכר הדבר שבכללות חייהם הם שונים ונבדלים.

וכדי לחנך ילד באופן ש”גם כי יזקין לא יסור” מדרך התורה והמצוות, אין מספיק לחנכו בלימוד התורה וקיום המצוות, אלא יש לחנכו באופן שכל הנהגתו תהי’ באופן המתאים לבני ישראל. ואף אם הילד ילמד תורה ויקיים את כל החיובים מן התורה ומדברי סופרים, הנה אם בכללות חייו מתנהג באופן שאינו מתאים לבני ישראל ח”ו, לא תורגש אצלו ההבדלה שבין ישראל לעמים, ועד שיכול לבוא ח”ו לידי עבירה. וענין זה מתבטא גם במנהגי ישראל, שהם מה שתופסים את עין הילד ועושים בו את הרושם הכי גדול שיוחקק בו לכל חייו, ובזה ניכר שבנ”י “דתיהם שונות מכל עם” ו”אתה בחרתנו מכל העמים”.

ולכן קבעו קושיית “מטבילין” תחלה – עוד לפני הקושיות של מצה ומרור, אף שהם חיובים דאורייתא ודרבן – בכדי ללמדנו שהתופס את עין הילד ועושה בו רושם הם בעיקר ובראשונה מנהגי ישראל.

(ע”פ לקוטי שיחות ח”א עמ’ 244 ואילך)

השאר תגובה

%d bloggers like this: