הגיגים על גלות וגאולה באור החסידות

הגיגים על גלות וגאולה באור החסידות

חרטה אלוקית

ישנה התבטאות מעניינת של חז”ל כי הקדוש-ברוך-הוא מתחרט על כך שחולל את הגלות. חרטה זו אינה חרטה במובן הרגיל, שהרי אם-כן – מי מונע מהקדוש-ברוך-הוא לבטל את הגלות בכל רגע נתון?!

הבעת החרטה האלוקית נועדה להחדיר בנו הכרה כי הגלות כשלעצמה הינה מצב בלתי-רצוי וזמני בלבד, ולכן אסור ליהודי לחשוב אף לרגע כי לא נורא כל-כך להישאר בה. עצמותיו צריכות לבעור ברצון להגיע מיד לגאולה הנצחית.

כשחיים בהרגשה כזאת, עוזר הקדוש-ברוך-הוא להתחיל לחוות חיים של גאולה כבר בזמן הגלות. לדוגמה: זוכים לכך שגויים מסייעים לנו לקיים תורה ומצוות.

(ליקוטי שיחות כרך כד עמוד 167)

אינסטינקטים אלוקיים

עידן הגאולה יתחלק לשתי תקופות: בתקופה הראשונה יסורו כל המכשולים והניסיונות ונוכל לקיים בשלמות את כל המצוות. בתקופה השנייה – לאחר תחיית המתים – נתעלה למדרגה נשגבה בה נהיה חדורים בהכרה אלוקית במידה כזו שתגרום לכך, שהטבע האנושי, האינסטינקטים הטבעיים שלנו יהיו תואמים אל מה שכתוב בתורה.

(על פי ליקוטי שיחות כרך טו עמוד 417)

גם מהפינה הכי נידחת

בפרשת-השבוע – ניצבים-וילך – מופיעה הבטחה על קיבוץ הגלויות שיתרחש בגאולה: “אם יהיה נדחך בקצה השמים – משם יקבצך השם אלוקיך ומשם יקחך”. הביטוי ‘בקצה השמים’ בא לומר, כי אפילו מהפינה והנידחת והמרוחקת ביותר –  גם משם ייאספו וייגאלו בני ישראל.

(התוועדויות תשמ”ה חלק חמישי עמוד 3030)

אור הלבנה כאור החמה

בימות המשיח לא ישרור חושך בעולם כי החושך עצמו יהפך לאור, כפי שאומר הנביא (זכרי’ה יד, ז): “והיה לעת ערב יהיה אור”. זאת משום שיהיה גילוי אלוקות נעלה, שיחדור בתוך כל נברא ונברא, עד שכל הנבראים יאירו. כפי שנאמר: “והיה אור הלבנה כאור החמה” (ישעיה ל, כו). כיום, הירח מקבל את אורו מן השמש, ועל ידי כך הוא מאיר. אולם בזמן הגאולה, הלבנה לא תצטרך עוד לקבל את אורה מן השמש, אלא היא תאיר בעצמה, בשל גילוי אור ה’ שיחדור גם בה.

(ע”פ מאמרי אדמו”ר הזקן, נביאים, עמ’ כח, ולקו”ש ח”ט עמ’ 64)

התקרבות גוררת התגברות

בגמרא (חולין נט,ע”ב) מסופר אודות אריה עצום ממדים, שככל שמתקרבים אליו מרגישים בעוצמתו יותר ויותר. אריה זה הינו משל לימים הנוראים, אשר כדברי האדמו”ר ה”צמח צדק” הם מכונים אריה. ראשי התיבות של: אלול ראש-השנה יום-הכיפורים הושענא-רבה – הם אריה, משום שככל שמתקדמים בהם מתחזק הגילוי האלוקי ומתעצם. כן הדבר בנוגע לגאולה, ככל שמתקרבים אליה נכרת השפעתה יותר ויותר. לכן נתגלתה תורת החסידות בדורות האחרונים דווקא – כי היא מהווה טעימה מתורתו של משיח.

(ע”פ אור התורה נ”ך ח”א עמ תסז, הובא בשיחת ש”פ ראה תשנ”א)

למול ולשוב

כידוע, לחודש אלול ישנם כמה ראשי תיבות, אחד מראשי התיבות הללו נמצא בפרשת ניצבים – אותה קראנו בשבת: “וּמָל ה’ אֱלֹקֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ, וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ” (דברים ל,ו). ראשי תיבות אלו מרמזים על תשובה, משום שכאשר מוסרת העורלה המכסה ליבו של האדם הוא יכול לחזור ולהתקרב אל הקב”ה.

הקשר בין התשובה לגאולה מובע בדברי הרמב”ם: “וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין” (הלכות תשובה ז, ה).

(ע”פ שיחת אור לג’ פר’ ניצבים תשנ”א)

ילדים זה ברכה

בגאולה נזכה לגילוי מוחשי של האין-סוף האלוקי – אותו כוח מופלא, שממנו נוצרה כל הבריאה יש מאין. למעשה, גם לעם ישראל ניתן מימד מסוים של כוח האין-סוף – היכולת ללדת ילדים, שנחשבת במובן מסוים ליצירת יש מאין. מסיבה זו, לידתם של ילדים (יהודים דווקא, שבתוכם שורה נשמה אלוקית), שהנם ביטוי לכוח האין-סוף האלוקי – מזרזת את גילויו של אותו כוח, בגאולה השלמה והקרובה.

(התוועדויות תנש”א חלק רביעי עמוד 239)

לאורו של המשיח ולעפר רגליו

במדרש מתואר, כי בעת שיתגלה המשיח הוא יעמוד על גג בית-המקדש ויאמר  לעם ישראל: “ענווים, הגיע זמן גאולתכם! ואם אין אתם מאמינים, ראו באורי שזרח עליכם. באותה שעה מבהיק הקדוש-ברוך-הוא אורו של מלך המשיח ושל ישראל והולכים כולם לאורן… שנאמר: “והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך” (ישעיה ס, ג), ובאים ומלחכים עפר מתחת רגליו של מלך המשיח”.

(ילקוט שמעוני ישעיה רמז תצ”ט)

השאר תגובה