האמונה הטהורה בפרשת מקץ חנוכה

האמונה הטהורה בפרשת מקץ חנוכה

ב”ה

ממתק לשבת פרשת מקץ וחג החנוכה תשע”ו

בנובמבר 1979, נשבו 52 עובדי שגרירות ארה”ב באירן, והאו״ם ארגן משלחת של אנשי דת לבקר אותם, הרבי מליובאוויטש הפעיל את השפעתו כדי שהרב הרשברג, רבה הראשי של מקסיקו ייכלל במשלחת,
מספר הרב הרשברג:
“לפני שיצאנו באתי אל הרבי כדי לקבל ממנו ברכה. הייתי זקוק לברכה מאוד, שכן מאד חששתי ממה שעלול לקרות לנו באירן, הרבי שלל את כל החששות. הוא הדריך אותי בכמה דברים, ולבסוף הפטיר: ‘ודאי לא תשכח להדליק נרות חנוכה עם אנשי השגרירות’. דבריו האחרונים היו תמוהים. שכן עד לחנוכה נותרו עוד למעלה מחודשיים!
בפועל, מסיבות שונות התעכבה יציאתה של המשלחת עד …יומיים לפני חנוכה!
“לקראת הביקור בבניין השגרירות ביקשתי אישור להכניס לבניין חנוכייה. התשובה המפתיעה שקיבלתי הייתה: ‘הנוצרים ידליקו אורות לכבוד חגם, ואין שום סיבה שהיהודים לא יוכלו גם הם להדליק מנורה משלהם’.
“כשנכנסנו לשגרירות, הופתעתי לגלות בין הנצורים שישה יהודים. קשה לתאר במילים את ההתרגשות שאחזה בהם למראה רב שבא במיוחד לבקרם. סיפרתי להם על הרבי מליובאוויטש, ועל בקשתו המיוחדת, לפני חודשיים, להדליק עמם נרות חנוכה. השמחה האדירה והריקודים שפרצו אחרי ההדלקה, סחפו אותנו במשך שעה ארוכה!
***
“בהמשך ביקורנו הוזמנו להשתתף בתפילה המונית בכיכר הראשית של טהרן, בהשתתפות האייתוללה חומייני עצמו. בתפילה השתתפו כמיליון איש. עמדתי על במה אחת עם חומייני והשקפתי על הקהל העצום. ברגע מסויים כרע כל ההמון והשתחווה אפיים ארצה. כולם, חוץ ממני. בתום התפילה נקראתי אל חומייני ונדרשתי לתת הסבר, אמרתי שיהודי אני ואינני מבין את תפילתם, ולכן לא יכולתי להשתחוות בלי לדעת למי משתחווים. הוא הופתע מתשובתי, אך גם נראה מרוצה מכנותה. בשיחתי עמו ביקשתי מחומייני להפסיק את ההתנכלות ליהודים. הוא הבטיח לפעול ברוח הדברים והוא אכן עמד בדיבורו. כאשר הוכרז בימי אלול של אותה שנה עוצר כללי בטהרן, הודיעו השלטונות כי יהודי הנושא עמו טלית ותפילין יוכל לצאת בארבע בבוקר לרחוב, כדי שיוכל להגיע לבית-הכנסת לאמירת הסליחות.
***
“רק כשכבר הייתי בדרכי חזרה לארה”ב, התחלתי לקלוט את מה שעבר עליי. אז גם התחלתי לקבל מושג על מבטו המרחיק-ראות של הרבי. לא הופתעתי כל-כך מרוח- הקודש בעניין נרות החנוכה. התפעלתי יותר מתחושת האחריות והאהבה שלו כלפי כל אותם יהודים שמעולם לא ראה ולא פגש, מהתעוזה שלו לשלוח אותי לשם, מעצותיו ומהדרכתו שהוכחו עד תום, ומההצלחה האלוקית שזכיתי לה במילוי שליחותו. אשרינו שזכינו למנהיג כזה”.
***
בפרשת השבוע אנו קוראים על יוסף שמגיע לפרעה לאחר 22 שנים של סבל במצרים והוא יודע שזו ההזדמנות שלו לצאת מהמצב הקשה אליו נקלע, לכאורה הוא היה אמור לדבר על עצמו, להראות לפרעה כמה חכם הוא, וכמה שווה לפרעה להשאיר אותו לידו, ובמקום זה, הוא מדבר רק על אלוקים! ואומר לפרעה “בלעדי (אני כלום), אלוקים יענה את שלום פרעה!” וממשיך כל הזמן להזכיר את שמו של אלוקים, כידוע שבמצרים פרעה היה כמו אל והמילה אלוקים לא היתה מקובלת, ובכל זאת יוסף עומד בתוקף על אמונתו בידיעה שרק כך יצליח, ואנחנו רואים שהאמונה האיתנה של יוסף משפיעה גם על פרעה, ובסופו של דבר גם הוא מתחיל לדבר בשפה האלוקית ואומר “הנמצא איש אשר רוח אלוקים בו” וממנה את יוסף למשנה למלך.

***

האמונה האיתנה הזו, היא גם הסיפור של חג החנוכה, מתתיהו ובניו שהיו מעטים וחלשים מול היוונים הרבים והחזקים, עומדים בתוקף על אמונתם בהשם, ובזכות זה הם רואים ניסים וזוכים לנצח בניגוד לכל הגיון.

***

יהי רצון שבימי החנוכה האלו נלמד גם אנחנו לעמוד בגאון על שמירת יהדותנו, נוסיף במצוות ובמעשים טובים ובזכות זה נזכה לראות נסים כמו בימים ההם גם בזמן הזה בגאולה שלימה בקרוב ממש.

שבת שלום וחנוכה שמח

 

‫#‏ממתק_לשבת‬

השאר תגובה

%d bloggers like this: