ה”אבנט” בעבודת האדם

ה”אבנט” בעבודת האדם

בפרשתנו (כט, ט): “וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו”. ועל צורת חגירת האבנט כתב הרמב”ם (הל’ כלי המקדש פ”ח הי”ט): “האבנט . . אורכו ל”ב אמה, מקיפו ומחזירו כרך על גבי כרך”.

ויש לבאר את התוכן הפנימי בעניין זה:

האבנט חלוק משאר בבגדי כהונה, שכן כל בגדי הכהונה שמשו לכל לראש לכסות את גופם של הכהנים, כשימושם הרגיל של בגדים. אלא שבהיותם בגדי קודש לעבודת הכהונה, נעשו באופן מיוחד, “לכבוד ולתפארת”. האבנט לעומתם, לא היה בו שימוש כשאר אבנטים, שכן למכנסים היו “שנצים” כדי לאזור אותם ולא נזקקו לחגירת האבנט. אלא עיקר ענינו ותפקידו של האבנט היה “הכון לקראת אלקיך ישראל” (עמוס ד, יב. וראה שבת י, רע”א. טושו”ע או”ח סצ”א). כלומר, לבישתו הורתה על גמר לבישת הבגדים, ועל כך שמוכנים לעבודה.

וכן הוא גם בעבודת האדם: האבנט מורה על עצם מוכנותו של האדם לעמוד לפני הקב”ה. כל אחד משאר ה”בגדים”, ששייכים לחלקים מיוחדים של הגוף, מורים על עבודה פרטית השייכת לחלק מסוים של האדם. האבנט לעומתם, מורה על הכנה כללית לעבודת השי”ת, והיא תנועת הביטול הכללי של האדם בהכינו את עצמו לעמוד לפני ה’.

ומבואר בספרי חסידות (“עטרת ראש” שער יוהכ”פ פ”ו ופ”ז) שעניין ה”אבנט” הוא כנגד הבחינה הכי עליונה שבנשמה – ה”יחידה”, שעניינה של ה”יחידה” הוא – “יחידה לייחדך”, שנעשה אחד עם הקב”ה, יחידו של עולם בתכלית השלמות.

וזהו ש”מקיפו ומחזירו כרך על גבי כרך”: כדי להורות שהביטול והמסירה ונתינה לקב”ה הם בתכלית השלמות, אינו מסתפק ב”כריכת האבנט” (היינו בהכנתו לעבודת ה’) פעם אחת, אלא “מקיפו ומחזירו כרך ע”ג כרך”, עד שהמסירה ונתינה לקב”ה הן בתכלית השלמות.

(ע”פ לקוטי שיחות חלק ל”ו, עמ’ 159)

ללמוד עוד על בגדי הכהונה והדמייה של בית המקדש לחצו כאן

ללמוד עוד על בגדי הכהונה בחסידות לחצו כאן

השאר תגובה

%d bloggers like this: