אתר מרכז ניו יורק עוסק בשתי דברים עיקרים: מדריכים על ניו יורק ויהדות
דיברי תורה קצרים לפרשת ויגש – תהיו מוכנים לשולחן שבת

דיברי תורה קצרים לפרשת ויגש – תהיו מוכנים לשולחן שבת

ב”ה

ממתק לשבת פרשת ויגש תשע”ה

אחד מתלמידי הבעל שם טוב קרא פעם בספרים שמי שנמנע מלדבר 40 יום זוכה לראות את אליהו הנביא, החליט התלמיד כי ההשקעה שווה והתחיל לשתוק במשך ארבעים יום, עברו הימים והוא מחכה לבואו של אליהו אבל לצערו הגדול הוא לא זוכה, הלך לבעל שם טוב והתלונן, “רבי, אני כבר ארבעים יום לא מדבר ולא זכיתי לראות את אליהו הנביא, אומר לו הרבי “בא אתי” הם יוצאים ביחד והרבי פונה לאורוות הסוסים שמחוץ לבית הכנסת, הרבי ניגש לאחד הסוסים ומתחיל ללטף אותו ואז פונה לתלמיד ואומר לו “אתה רואה את הסוס הזה הוא כבר 40 שנה לא מדבר וגם לא זכה לראות את אליהו הנביא…”
***
בשבועות אלו אנו קוראים בתורה את הסיפור של יוסף ואחיו, האחים כבר חזרו אליו עם בנימין כבקשתו, אך בדרכם חזרה לביתם מתגלה גביע הכסף של יוסף באמתחתו של בנימין והם מוחזרים למצרים, השבוע נקרא איך שיהודה ניגש ליוסף לשכנעו שישחרר את בנימין גם במחיר השארתו של יהודה כעבד במקומו, את דבריו עם יוסף פותח יהודה במילים “בי אדוני”.
***
בחסידות מוסבר שיש משמעות רוחנית פנימית לגישתו של יהודה ליוסף,
אחי יוסף היו רועי צאן כי זו היתה הדרך הכי נוחה לעבוד את השם, מבלי להיות מעורבים יותר מדי בעולם, לוקחים את הצאן לרעות בשדה ואפשר לשבת לעבוד את השם בשקט ובשלווה, לנגן ניגונים ולהתבונן ביופי הבריאה, יוסף לעומתם היה מאוד מעורב בעולם, הוא היה משנה למלך מצריים אחראי על כל הכלכלה המצרית וניהול כל ענייני המדינה, ולכן כתוב שיוסף הכיר את אחיו והם לא הכירוהו, הוא הכיר את דרך עבודת השם שלהם אבל הם לא הכירוהו כי הם לא יכלו להאמין שאפשר להיות כל כך מעורב בעולם ובכל זאת להיות מחובר לקב”ה,
***
לאחר שראו את התנהלותו של יוסף ניגש אליו יהודה כנציגם של כל האחים ואומר לו “בי אדוני” אנחנו מודים שדרכך היא הנכונה, לחיות בתוך העולם ולא בבריחה ממנו והלוואי שדרכך תדבק בנו וגם אנחנו נלמד שהתכלית היא לגלות את האלוקות גם בעולם הגשמי.
***
המסר הוא ברור, הקב”ה הביא אותנו לעולם כדי שנעשה מהעולם החשוך והמבולגן ארמון מפואר שיהיה ראוי להשראת השכינה, את הארמון הזה אנחנו בונים באמצעות מצוות ומעשים טובים בפועל, היהדות מלמדת אותנו שהרוחניות האמתית היא דווקא באמצעות המצווה הגשמית, השאיפה שלנו צריכה להיות שנחיה בתוך העולם הגשמי עם הרבה שפע אבל אסור לנו לשכוח שאת הגשמיות הקב”ה נותן לנו על מנת לעשות ממנה רוחניות.
שבת שלום

 

בדרך כלל אנו טובים בהשתתפות בצער הזולת, אך לפרגן לשני בעת שמחתו זה כבר אתגר גדול יותר…

ביומיים האחרונים – בדיוק בפרשה בה אנו קוראים על ערבותו ומסירות נפשו של יהודה עבור בנימין אחיו, גם האקסיומה הזו נשברה,

כשרבבות יהודים ברחבי תבל שמחו וצהלו בשמחתו של יהודי אחד שיצא לחירות בארצות הברית.

על כך אמר בשעתו רבי יוסף יצחק שניאורסון (הריי”צ): “שמחתו של יהודי בשמחתו של הזולת וברכותיו לזולת, מקובלות אצל השם יתברך כתפילתו של רבי ישמעאל כהן גדול בקודש הקודשים”.

מסרון השבוע – פרשת ויגש האיש שנשכב על הרימון

ליד באר שבע יש מחנה צבאי “מחנה נתן”, על שם החייל נתן אלבז הי”ד, שנהרג כאשר נשכב על רימון כדי להגן על שאר החיילים. גם רועי קליין הי”ד נשכב על הרימון למען אחרים במלחמת לבנון השניה.

בפרשת השבוע, יהודה “נשכב על רימון” למען אחיו בנימין. יוסף ביקש לעצור את בנימין, ויהודה יכל לתרץ שלא היה מה לעשות. אבל הוא סיכן את עצמו ובנאום דרמטי ותקיף ביקש להיות עבד במקום בנימין.

ההנחה הרווחת אומרת שקודם כל אני דואג לעצמי, “חייך קודמים”. אך יהודה, נתן ורועי, מלמדים אותנו להקריב מעצמנו למען אחרים. אף אחד לא זורק רימון ולא דורש מאיתנו לסכן את חיינו, אבל כן לתת מעצמנו ולהקריב את הנוחות האישית למען אחרים.

שבת שלום!

tzvika770

 אוהב לארח בשישי אצל צבי לקרוא על הפרויקט לחצו כאן | אוהב לצלם מוצרים ואוכל ב PHOTO-FLARE אוהב תורה ויהדות אוהב טכנולוגיה ואינטרנט. ואם תחפשו בגוגל מי הבונה האתרים הכי טוב בניו יורק תמצאו אותי :) לחצו כאן לבדיקה. ליצירת קשר איתי כתבו לי פה באתר מרכז ניו יורק בתגובות.

Leave a Reply

Close Menu