אתר מרכז ניו יורק עוסק בשתי דברים עיקרים: מדריכים על ניו יורק ויהדות
דברי תורה קצרים לפרשת תולדות – לאור החסידות תשע”ח 2017

דברי תורה קצרים לפרשת תולדות – לאור החסידות תשע”ח 2017

ממתק לפרשת תולדות תשע”ח

מספר הרב וילהלם: ״לפני כמה שנים, נכנס למשרדי יהודי מבוגר עם בחורה ויאטנמית צעירה ואמר לי תכיר זו אשתי, כנראה שראה על פני חוסר שביעות רצון ואמר לי מיד “למה אתה נראה מאוכזב?” אמרתי לו “אני לא נכנס להיבט הדתי כרגע, אבל אם כבר שקאלת אגיד לך מההיבט האנושי, בחורה כזו צעירה יכלה להתחתן עם הנכד שלך” אמר לי היהודי “אספר לך באיזו השגחה פרטית פגשתי אותה ותבין שזה משמיים” הוא סיפר לי סיפור ארוך ומרתק איך הם נפגשו ממש בצורה מדהימה ואז שאל “נו מה אתה אומר?” אמרתי לו אני מאמין שזו ממש השגחה פרטית, אבל אני מאמין שהקב”ה הוביל את כל ההשגחה הפרטית הזו כדי שלא תתחתן איתה, בדיוק כמו שאני מאמין שהקב”ה ברא את החזיר כדי שלא נאכל אותו…”

*

פרשת תולדות מספרת על לידתם של יעקב ועשיו, חז”ל אומרים שכבר ברחם אימם היו שונים יעקב נמשך לבית מדרש ועשיו נמשך לבית עבודה זרה,

כשקוראים את זה מתעוררת שאלה איך יכול להיות שבנו של יצחק אבינו ימשך עוד לפני לידתו לעבודה זרה, כאשר גדל כבר אין זו שאלה כי לכל אדם יש בחירה חופשית אבל לפני הלידה למה שתהיה לו משיכה אל הרע?

הרמב”ם מסביר שבני האדם מחולקים לשניים ישנם אנשים שהם בטבעם חסידים שנמשכים אל הטוב ולכן עיקר עבודתם היא בעלייה תמידית בטוב וישנם אנשים שתפקידם לכבוש את יצרם ועבודתם התמידית היא להתגבר על הרע.

יעקב ועשיו סימלו את שתי הדרכים האלו, יעקב מצדו מבין שהרוחניות עיקר והגשמיות היא רק כלי עזר לרוחניות, עשיו לעומתו מרגיש שעיקר העבודה הא להתגבר על הרע ולכן הוא נמשך מלכתחילה לעבודה זרה כדי לתקן.

אלא שעשיו בהמשך חייו נשבה על ידי הרע במקום לתקן אותו ולכן היה עשיו הרשע.

יהי רצון שנזכה לעמוד באתגרים המיוחדים של כולנו ולהביט גאולה שלימה בקרוב ממש.

 

מסרון השבוע – פרשת תולדות מחייכים בשליחות

חיוך אחד גדול. זה מה שאני פוגש בכינוס השלוחים העולמי. שליחים ממקומות שונים בכל קצוות הגלובוס, אך לכולם מכנה משותף – חיוך ומאור פנים.

לרגע מתגנבת המחשבה אולי זה בגלל שחיי שליחות הם חיים קלים…

אבל האחד גר בסוף העולם שמאלה, במקום שבו אוכלים רק פרווה, כי אין בשר וחלב כשר.

השני גר במקום ללא חינוך יהודי, וילדיו נאלצים ללמוד בבית ספר וירטואלי.

השלישי צריך לגייס סכומי עתק כדי לכסות את תקציב בית חב”ד.

הרביעי נדרש להתמודד עם התנגדויות של גורמים שונים ומשונים.

ובכל זאת הפנים מחייכות. התחושה שלי היא ששליחות מעניקה ערך ומשמעות לחיים. אתה יודע בשביל מה אתה קיים, וזה נותן לך אושר פנימי ואנרגיה אינסופית.

רעיון השליחות אינו מונופול של מישהו, אלא נכון לכל אחד. אתה יכול להפוך את חייך לחיי שליחות, חיים של נתינה ודאגה לאנשים שסביבך, חיים שבהם אתה שואל את עצמך בשביל מה אלוקים הביא אותי לכאן.

אז מהי השליחות שלך?

שבת שלום,
הרב חיים הבר
בית חב”ד שכונה ט’ באר שבע

מי שלא חופר, לא מוצא…

זה היה אמש, בשבתי בבטן המטוס בדרכי למוסקבה ומשם לניו-יורק, לכינוס השלוחים העולמי בחצרו של הרבי, המונים נכון להיום כ-5,000 משפחות ברחבי העולם ומתוכם כ-800 בישראל ו-17 בכפר סבא עירנו.

מנת ה’גלאט כושר’ הארוזה בהידור רב, שחולקה לאוכלי הכשר במטוס, משכה את תשומת ליבי. על המנה התנוססה חותמת כשרות של הרבנות הראשית לרוסיה בראשה עומד הרב בערל לאזאר, וכמו להשלמת התמונה נשא המותג, בכוונה או שלא, את שמו השני של הרב – ‘פנחס’.

לפני כ-30 שנה, בימים ההם בזמן הזה, כשמסך הברזל אך החל להתפורר והיהדות ברחבי ברית המועצות החלה להפשיר אט אט מההקפאה העמוקה של הקומוניזם, נשלח לשם ע”י הרבי מליובאוויטש בחור צעיר העונה לשם בערל לאזאר. הוא לא התחיל מאפס, אלא ממינוס. מינוס רוחני, גשמי ואקלימי. וכמו במלחמה בין השמש לרוח, השמש ניצחה. אט אט החל הקרח להפשיר והפך ללבת אש יהודית וחסידית שאיש לא יוכל לכבות.

היום, 30 שנה אחרי, מתנוססים במוסקבה וברחבי רוסיה וברית המועצות לשעבר, מאות מוסדות של תורה וחסד, אליהם נוהרים רבבות יהודים להשביע את רעבונם הרוחני והגשמי, כשעל המלאכה מנצחים שלוחיו של הרבי, במוסקבה הגדולה כמו גם באזורים הגדולים מירושלים ומתל אביב, אך ‘קטנים’ מבחינת נוכחות יהודית, כמו עיר בשם טאליאטי בה נמצאת משפחת אחותי בשליחות.

משפחה שהגיעה אף היא לשממון רוחני מוחלט והקימה בית כנסת ובית ספר, מקוה טהרה וגני ילדים, מלון אירוח לסמינרים יהודיים ועוד היד נטויה.

בפרשת השבוע תולדות אנו קוראים על עבדי יצחק החופרים באדמה ומוצאים באר מים חיים.

כל יהודי הוא מקור מים חיים, אומר הבעל שם טוב, לעיתים צריך לחפור מעט ולעיתים לקדוח בבטן האדמה, אך תמיד תמיד נמצא שם נביעת מים של נשמה יהודית המשתוקקת לבוראה.

אחים ואחיות יקרים, כל יהודי הוא שליח, אמר הרבי. כל אחד מאתנו נושא בתוכו את לפיד האש האלוקית ובכוחו להציתה בעצמו, במשפחתו ובסביבתו הקרובה והרחוקה, במחשבה חיובית, במילה טובה ובמעשה טוב אחד קטן שיכול לשנות את העולם ולהביא את הגאולה, כאן ועכשיו.

ומכאן, סמוך לציונו של הרבי, אאחל לכולנו ברכה והצלחה בכל המצטרך, בשמחה, בנחת ובשפע.

השבת פרשת תולדות
(איך זוכים ל”מאה שערים”)

פרשתנו מספרת על יצחק אבינו, אשר שקל לרדת למצרים בשנת הרעב, והקב”ה ציווהו: “גור בארץ הזאת, ואהיה עמך ואברכך”. יצחק אכן נשאר בארץ, ואף-על-פי שזו הייתה שנה שחונה, זרע את האדמה.

מספרת התורה\: “ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים”. מה פשר ההדגשה “בארץ ההיא”, “בשנה ההיא”? מפרש רש”י: “שניהם למה? לומר שהארץ קשה והשנה קשה”. כלומר, אף-על-פי שזו הייתה שנת בצורת והקרקע הייתה קשה לגידול, בכל-זאת הצליח יצחק להוציא ממנה “מאה שערים” – פי מאה.

בעניין “מאה שערים” מביא רש”י שני פירושים:

פירוש אחד, “שאמדוה כמה ראויה לעשות, ועשתה על אחת שאמדוה – מאה”. כלומר, הארץ הניבה יבול גדול פי מאה מכפי שקרקע כזאת אמורה להניב.

פירוש שני, “רבותינו אמרו, אומד זה למעשרות היה”. כלומר, אחרי שהקרקע כבר הניבה את יבולה ואמדו את התבואה לצורך הפרשת מעשרות, נוצר נס מופלא והיבול הכפיל את עצמו פי מאה.

הפירוש השני אמנם מחייב נס מופלא ועל-טבעי, אולם הוא מסביר את פשר העושר הפתאומי שנתעשר יצחק. לאחר ה”מאה שערים” מספרת התורה: “ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבודה רבה, ויקנאו אותו פלשתים”. מניין ליצחק עושר כה גדול?

אילו היו הדברים רק כפי הפירוש הראשון, שהקרקע הניבה יבול גדול פי מאה מהרגלה, עדיין אין בכך להסביר את פשר העושר. צריך לזכור, שהיה זה “בארץ ההיא” ו”בשנה ההיא”, בקרקע קשה ובשנה קשה, ואולי ביחס לקרקע טובה ושנה טובה אין זו רבותא. אולם כאשר התבואה הבשלה הכפילה את עצמה פי מאה – זה כבר שפע אדיר שיכול היה להעשיר את יצחק.

אך עדיין יש להבין, מדוע מדגישים רבותינו ש”אומד זה למעשרות היה”? אם רצו ללמדנו שהכפלת היבול פי מאה הייתה לאחר הצמיחה, היו יכולים לומר זאת בפירוש ולא לרמוז זאת בעניין המעשרות.

אלא הדגשה זו מסבירה את סיבת הברכה. הקב”ה בירך את יצחק בשפע כה גדול דווקא בזכות מצוות המעשר. במצווה זו טמונה סגולה של עשירות, כמאמר חז”ל “עשר – בשביל שתתעשר”. כאשר יהודי מפריש מעשר מיבולו לקב”ה, מברך הקב”ה את רכושו עד כדי הכפלת הרכוש פי מאה – “מאה שערים”.

לכן באה הברכה דווקא באופן כזה שבתחילה גדל היבול בדרך הטבע, ורק אז, לאחר שהיבול כבר היה בשל ויצחק אמד אותו לצורך מעשרות – בירכו הקב”ה בברכה הגדולה של “מאה שערים”.

(על-פי לקוטי שיחות כרך ה, עמ’ 121)

שבת שלום!!!
לזכות הת’ מנחם מענדל בן נחמה דינה

tzvika770

 אוהב לארח בשישי אצל צבי לקרוא על הפרויקט לחצו כאן | אוהב לצלם מוצרים ואוכל ב PHOTO-FLARE אוהב תורה ויהדות אוהב טכנולוגיה ואינטרנט. ואם תחפשו בגוגל מי הבונה האתרים הכי טוב בניו יורק תמצאו אותי :) לחצו כאן לבדיקה. ליצירת קשר איתי כתבו לי פה באתר מרכז ניו יורק בתגובות.

Leave a Reply

Close Menu