אתר מרכז ניו יורק עוסק בשתי דברים עיקרים: מדריכים על ניו יורק ויהדות
דברי תורה קצרים לפרשת שמות לאור החסידות

דברי תורה קצרים לפרשת שמות לאור החסידות

ב”ה

ממתק לשבת פרשת שמות תשע”ח 2018

מיכאל הדייג נקלע יום אחד לסערה בים, הסירה שלו נשברה ורק במאמצים מרובים הצליח להגיע לאי בלב ים, עברו ימים מיכאל כבר התרגל לחיות באי הבודד, בנה לעצמו בקתת עץ והיא היתה לו לבית ומחסה מפני הגשמים והחום, לילה אחד מיכאל יצא לדוג דגים כדי להשביע את רעבונו וכשחזר אל החוף כולו רטוב הדליק מדורה כדי להתחמם קצת, אך ברגע אחד המדורה הבעירה קרשים שהיו בסמוך, ולפני שמיכאל הספיק למצמץ בקתתו האהובה עלתה באש, הוא לא האמין למראה עיניו. אחרי כל האסונות שפקדו אותו, גם הדבר היחיד שהיה ברשותו עלה באש?! הוא הביט בטרוניה כלפי השמיים וזעק: “למה זה מגיע לי”? הוא העביר את הלילה כשהוא ממרר בבכי, עד שבחצות הלילה הופיעה באופק – ספינה, “איך מצאתם אותי”? שאל מיכאל בהתרגשות כשדמעות גיל שוטפות את לחייו.
“מה זאת אומרת”? שאל רב החובל בתמיהה, “בזכות האש הגדולה שהדלקת כדי להזעיק אותנו”.

*

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על משה רבנו שגודל ורואה את סבלם של אחיו במצרים, מנסה לעזור להם אך נאלץ לברוח לאחר שהרג מצרי כדי להציל יהודי, משה יושב בחוסר מנוחה ובדאגה כבדה לעתיד אחיו בגלות מצרים, יום אחד בעודו רועה את צאן חותנו הוא רואה מחזה מוזר, “הסנה בוער באש והסנה איננו אכל”, סנה הוא צמח קוצני יבש ומשה רואה דבר לא טבעי, צמח שאמור להישרף על ידי האש ואיננו נשרף, אומר המדרש מדוע התגלה הקב”ה אל משה דווקא בסנה הבוער? כי בזה הרגיע את דאגתו “כשם שהסנה בוער באש ואיננו אוכל כך המצרים אינם יכולים לכלות את ישראל”.

*

בהתגלות הראשונה של הקב”ה למשה רבנו הוא מעביר לכולנו מסר הן כעם והן לכל אחד מאתנו כפרט, עם ישראל בכל הדורות ראה איך ש”בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו” אבל בסופו של דבר לא הצליחו לכלותנו כי “הקב”ה מצילנו מידם” וכך גם יהודי כפרט צריך לדעת שגם כשהדברים לא קורים בדיוק כפי שהוא תכנן ולפעמים נראה לו שהיה רוצה לתכנן אחרת עליו לזכור שיש מי שמתכנן את הדברים ודואג שהכל יהיה לטובה.

*

יהי רצון שנזכה תמיד לראות את הטוב הנראה והנגלה וכפי שזכינו לראות ביציאת מצרים נזכה בקרוב לראות נפלאות בגאולה השלימה.

שבת שלום ומבורך! וגשמי ברכה…

מסרון השבוע – פרשת שמות
טוסטוס או מיניוואן?

בחתונה זה היה טוסטוס עם שני מקומות, אחרי שנה עברו למיניוואן, בהמשך טרנזיט, ובשנה השלישית נדרש כבר רישיון למיניבוס…

זה בערך מה שהיה לבני ישראל במצרים: “ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד”. אומרים חכמים שבאותה תקופה היו יולדות שישיות…

טוב, אצלנו לא צריך מיניבוס. בדיוק עכשיו אנו מתלבטים על מיניוואן. ולמרות שמדובר בכמות ‘קטנה’ של ילדים, לפעמים שומעים אנשים החוששים מהבאת ילד נוסף לעולם.

זה בדיוק היה החשש של הגברת שנכנסה למרפאת כללית בשכונת חב”ד בקרית מלאכי, וביקשה לרכוש גלולות למניעת הריון. הרוקחת, גב’ יהודית ג’פרי, התעניינה מה הסיבה, והאשה הסבירה שיש לה כבר שלושה ילדים והיא חוששת מילד נוסף. הרוקחת עודדה אותה להביא עוד ילד, ואף הצהירה שאם יידרש, היא מוכנה לאמץ את הילד.

חלפו עשרים שנה. אשה נכנסה לאותו בית מרקחת וביקשה לעקוף את התור. לשאלת הרוקחת, השיבה האשה שהיא ממהרת לדואר לפני שייסגר, להביא תעודת הוקרה לבנה החייל שהציל תלמיד ישיבה בחברון שנדקר בגבו.

הרוקחת הייתה בהלם. “הבן שלך הציל את הבן שלי”, אמרה בהתרגשות.

פתאום האשה אומרת: “גם הבן שלי, הוא הבן שלך”! מתברר שזה הילד שנולד בזכות העידוד של הרוקחת.

ילדים זה שמחה כבר אמרנו?!

שבת שלום!

רב הקהילה היהודית במלבורן אוסטרליה, הרב חיים גוטניק, התבקש פעם על ידי הרבי לייסד שיעור לנשים בהלכות טהרת המשפחה. לצערו הגיעה לשיעור רק אשה אחת והוא דיווח על כך בצער לרבי. השיב לו הרבי: “מאשה אחת, אמא אחת יצא משה רבנו”…

הראשונה לזהות זאת היתה ילדה בת חמש. מרים. אחר שהוריה לא רצו להביא יותר ילדים לעולם בעקבות גזרת פרעה להשליך את הבנים ליאור, אמרה להם מרים שגזרתם קשה משל פרעה שהיתה רק על הבנים, ואילו בגלל הדוגמה האישית שלהם, לא יבואו גם בנות יהודיות לעולם. בעקבות זאת נשא עמרם מחדש את יוכבד אשתו ומשם נולד משה רבנו, מושיען של ישראל.

על כך אומר המדרש ש מרים נקראה על שם הגלות ה מרה בה היו ישראל נתונים במצרים, אך היא לא התייאשה והיתה ‘ פועה’ ומבשרת על לידתו הקרובה של מי שעתיד להושיע את ישראל.

בהמשך הצטרפה אליה גם אמה יוכבד (‘ שפרה’), ויחד הן הקימו את הארגון הראשון בעם ישראל לעידוד הילודה, הפיחו תקווה ביולדות העבריות והניחו את היסוד להמשכיותו של עם ישראל.

בעיצומו של יום הכיפורים בשנת תשל”ז (1976) הורה הרבי להקים את ארגון ‘שפרה ופועה’, וכיום כמעט בכל קהילה יהודית ברחבי העולם, גם בכפר סבא, יש סניף פעיל המסייע ליולדות בדרכן של אותן נשים מעוררות השראה, שפרה ופועה, לשיפור הדמוגרפיה היהודית.

 

השבת פרשת שמות
(האחדות – תנאי לגאולה)

פרשתנו מספרת, שכאשר גדל משה ויצא אל אחיו, ראה איש מצרי מכה איש עברי, ומשה הרגו. למחרת, ראה שני יהודים מתקוטטים, “ויאמר לרשע למה תכה רעך”. על כך השיב לו היהודי: “הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי?”. כפי שמשתמע מהמשך הדברים, שני היהודים הללו הלשינו לפני פרעה על הריגת המצרי בידי משה. או-אז – “ויירא משה ויאמר, אכן נודע הדבר”.

המדרש מסביר, שמשה חשש לא רק לגורלו האישי, אלא לגורל העם כולו: “יש ביניכם לשון-הרע, והיאך אתם ראויין לגאולה”. מדרש אחר מסביר, שבכך הבין משה מדוע נשתעבדו ישראל: “היה משה מהרהר בליבו ואומר, מה חטאו ישראל שנשתעבדו מכל האומות? כיוון ששמע דבריו, אמר – לשון-הרע יש ביניהן, היאך יהיו ראויין לגאולה”.

דברים אלה מעוררים תמיהה רבה. הלוא ידוע שבגלות מצרים היו בעם-ישראל עובדי עבודה-זרה, ובכל-זאת לא ראה בכך משה גורם שמעכב את הגאולה, ואף תהה – “מה חטאו ישראל שנשתעבדו מכל האומות”. האם ייתכן שחטא לשון-הרע חמור מעבודה-זרה, עד שדווקא חטא זה מצדיק את המשך הגלות?

הסבר הדבר קשור במהותה של גאולת מצרים. הרמב”ם, המתאר את קורותיו של עם-ישראל, אומר, כי האבות הנחילו לבניהם את האמונה בה’, וכך התהוותה “אומה שהיא יודעת את ה'”. אולם לאחר מכן “ארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן”. ואז בא הקב”ה “ובחר ה’ ישראל לנחלה, הכתירן במצוות וכו'”.

מכאן אנו רואים, שקודם יציאת מצרים הייתה הגדרת האומה קשורה במעשיה ובכך שהייתה “אומה שהיא יודעת את ה'”. דבר זה נתבטל בגלות מצרים, שהרי בני-ישראל חזרו לעבודת-אלילים. אלא שאז נוצר דבר חדש – הקב”ה בחר בעם-ישראל לו לעם.

הבחירה בעם-ישראל לא הייתה בגלל מעשיו ומעלותיו (שכן, כאמור, הואיל וחזרו לעבודה-זרה, לא היו בני-ישראל ראויים לגאולה), אלא זו בחירה על-שכלית שבאה מצד הקב”ה עצמו. לכן לא הפריעה לזה העובדה שבני-ישראל עובדים עבודה-זרה, ולא היה בכך מכשול לגאולה.

אולם כשראה משה רבנו שיש בעם-ישראל לשון-הרע, המבטא פירוד הלבבות – נחרד. פירוד ומחלוקת פוגעים בעצם מהותו של עם-ישראל כעם אחד. מכיוון שבחירת הקב”ה הייתה בעם שלם ומאוחד, הרי על-ידי הפירוד עלולים לאבד מעלה זו וכן את הזכות להיגאל.

חוסר האחדות תוקן על-ידי קושי השעבוד, ששבר את גאוותם, וממילא התבטל פירוד הלבבות שהיה בהם. כאשר חזרו בני-ישראל והתלכדו, נעשו ראויים לבחירה הנצחית של הקב”ה, ומאז אין הם יכולים עוד להתבטל כאומה, אלא נעשו ל”עם-עולם”, עד הגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש.

( על-פי לקוטי שיחות כרך לא, עמ’ 8)

שבת שלום!!!
מוקדש לזכות הת’ מנחם מענדל בן נחמה דינה

 

tzvika770

 אוהב לארח בשישי אצל צבי לקרוא על הפרויקט לחצו כאן | אוהב לצלם מוצרים ואוכל ב PHOTO-FLARE אוהב תורה ויהדות אוהב טכנולוגיה ואינטרנט. ואם תחפשו בגוגל מי הבונה האתרים הכי טוב בניו יורק תמצאו אותי :) לחצו כאן לבדיקה. ליצירת קשר איתי כתבו לי פה באתר מרכז ניו יורק בתגובות.

Leave a Reply

Close Menu