גם בעת הלימוד צריך להיות מוכן לצאת

גם בעת הלימוד צריך להיות מוכן לצאת

בנוגע לבדי הארון כתוב בפרשתנו “בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסרו ממנו” (כה, טו). וכתב בספר החינוך (מצוה צו) ש”נצטוינו לבל נסיר בדי הארון ממנו פן נהי’ צריכים לצאת עם הארון לשום מקום במהירות, ואולי מתוך הטרדא והחפזון לא נבדוק יפה להיות בדים חזקים כל הצורך כו’ אבל בהיותם בו מוכנים לעולם ולא יסורו ממנו יעשו אותו חזקות כו'”.

ויש לבאר הדברים בעבודת האדם לקונו:

הארון הוא “משכן התורה” (חינוך שם), ועל דרך זה אדם הלומד תורה הוא בדוגמת ה”ארון” כי הוא “משכן התורה”.

עלול האדם לחשוב, שבזמן שהוא עסוק בלימוד התורה אין מקום שיחשוב על יהודים אחרים, שהרי בעת הלימוד עליו להתמסר כל כולו לזה, ולהתבדל לגמרי מכל הדברים המבלבלים.

וזהו מה שלומדים מבדי הארון:

גם כאשר הארון הי’ בתוך קודש הקדשים, היו הבדים צריכים להיות תמיד על הארון ו”מוכנים לעולם”, כדי שברגע שיצטרכו, יהי’ הארון מוכן לצאת “במהירות” למקום השני. וכן הוא גם ב”משכן התורה” – באדם הלומד, שגם בעת שהוא שוהה ב”קודש הקדשים” ולומד תורה בשקידה והתמדה צריך הוא להיות “מוכן” ומזומן תמיד להביא את התורה ליהודי אחר ולמקום שצריכים אותה, ו”במהירות” הכי אפשרית.

(ע”פ לקוטי שיחות חט”ז עמ’ 334 ואילך)

השאר תגובה