ביאור חסידי על פרשת תזריע והלכות מצורע – פנינה יומית

ביאור חסידי על פרשת תזריע והלכות מצורע – פנינה יומית

מי מורשה להסגיר איש מישראל?

בקשר לנאמר בפרשתנו: תזריע: “אדם כי יהיה בעור בשרו שאת גו’, והובא אל אהרן הכהן” (יג, ב), כתב הרמב”ם (הל’ טומאת צרעת פ”ט ה”ב) “אף על פי שהכל כשירין לראות נגעים, הטומאה והטהרה תלויה בכהן. כיצד, כהן שאינו יודע לראות, החכם רואהו, ואומר לו, אמור טמא, והכהן אומר טמא כו’. ואפילו היה הכהן קטן או שוטה, החכם אומר לו, והוא מחליט וכו'”.

ולכאורה דבר זה תמוה ביותר, מדוע קבעה תורה שטומאת המצורע תלויה בקביעת הכהן דווקא, ואפילו אם הכהן “קטן או שוטה”, אין המצורע נטמא, עד שיאמר הכהן טמא?

ויש לבאר זאת על דרך הדרש:

טומאת צרעת היא מהטומאות החמורות ביותר, עד ש”בדד ישב מחוץ למחנה מושבו” (פרשתנו יג, מו), מחוץ לג’ מחנות.

וזהו שאמרה תורה, שכדי להוציא איש מישראל ממחנה הקדושה ח”ו, אין סומכים אפילו על חכם הבקי בכל התורה כולה, ויודע את כל הדינים, כי אולי הפסק הרע שמוציא על בן ישראל, אינו נובע רק מהבנתו בדיני התורה, כי אם ממידות רעות ח”ו.

ורק על כהן, שנצטווה “לברך את עמו ישראל באהבה”, והוא איש חסד, כמו שכתוב  “לאיש חסידך” (ברכה לג, ח), עליו סומכים שפסק הדין הוא רק על יסוד דיני התורה בלבד, כי וודאי לא היה מוציא פסק כזה על יהודי, באם לא הייתה התורה מחייבת זאת.

(ע”פ לקוטי שיחות חכ”ז עמ’ 88 ואילך)

השאר תגובה

%d bloggers like this: